אוכל איננו משמין!

שומעים רגע?... אוכל אינו משמין! אני חוזרת שוב, שחור על גבי לבן… אוכל לא משמין!

עכשיו תנו לי להסביר למה אני מתכוונת...

שנים על גבי שנים תרבות הדיאטות האכילה אותנו בתפיסה הזו שמה שאנחנו מכניסים לגוף שלנו הוא הדבר שיקבע את המספר על המשקל. גרמו לנו לפחד מאוכל, לפתח מערכות יחסים מורכבות איתו כאשר בפועל, אם נעצור רגע לחשוב על זה - אוכל הוא הדלק שלנו, הבסיס להכל הוא אמור לספק לנו את כל החומרים החיוניים כדי לשמור עלינו חיים ובריאים, אז איך קרה שהתחלנו לפחד ממנו, לתעב אותו, לחשוד בו?

עכשיו יבואו אלה שיגידו: "על מה היא מדברת?! הרי זו עובדה שבהמבורגר יש יותר קלוריות מאשר במלפפון אז כמובן שהמבורגר משמין!" ואני אומרת נכון, יש בהמבורגר יותר קלוריות ממלפפון, אבל זה לא מה שמשמין בהמבורגר.

מה שגורם להשמנה היא ההתנהגות שלנו סביב אוכל; ודווקא הפחד ממנו, תודעת החסר שרובנו הורגלנו לחיות בה, היא זו המעודדת התנהגות אכילה קלוקלת ומזיקה וכתוצאה - מעודדת השמנה.

שום מאכל שתאכלו, כחלק מאורח חיים מאוזן ובריא, כחלק מתזונה נכונה ומיטיבה, לא יגרום לכם להשמין. כי כאשר מנהלים אורח חיים מאוזן, כאשר מערכת היחסים שלנו עם אוכל בריאה ומקבלת, כאשר אנחנו מכבדים אותנו, את הגוף שלנו ואז מה שמזין אותו, הכל מותר. אין מזון שהוא אויב, לא צריך להתלבט אם לאכול חומוס לארוחת צהריים, או קינוח במסעדה, לא צריך לאכול רק סלט ירוק כל היום או לדלג על ארוחת הבוקר.

השינוי צריך להיות ב'איך' ולא ב'מה'. איך אני אוכלת, איך אני מרגישה כאשר אני אוכלת מאכל מסוים, מתי אני רעבה, מתי אני שבעה, מתי אני אוכלת מהרגל או מרגש. כאשר נסגל מודעות (וזה תהליך מורכב, אני לא מתיימרת לומר שזה קל) אז נוכל לתקן את מערכת היחסים שלנו עם אוכל ולתת לו את הכבוד הראוי לו בתור מה שמזין אותנו, גם פיזית וגם נפשית. ברגע שה'איך' יהיה לנו ברור ומאוזן, ה'מה' כבר לא ישנה כל כך.

אז בפעם הבאה שאתם מתלבטים אם לאכול משהו או אוסרים על עצמכם מאכל כלשהו תנסו לעצור את האוטומט הזה, להסתכל פנימה ולשאול את עצמכם מדוע אתם מרגישים ככה? למה אתם זקוקים ברגע הזה? מה יעזור לכם לקבל החלטה נכונה? ואם התשובה היא אותו מאכל, אז איכלו אותו, בהנאה, בכבוד המגיע לו ולעצמכם.

אשמח לשמוע בתגובות איפה מה חשבתם ואיזה מאכל אתם בדרך כלל אוסרים על עצמכם כי הוא "משמין"?